הייתי ממש גרוע בפעם הראשונה. הם פרגנו בכל מכה - ושם זה התחיל.
אני אליה, וארבע שנים אני נוסע להודו. כחלק מהעבודה שלי אני מבקר שם בקביעות, ועם השנים נהייתי מאמין גדול במדינה הזאת ובקשר המיוחד שלנו אליה - גם בזכות המטיילים הישראלים שכל כך אוהבים להגיע לשם, וגם בגלל הקשרים הכלכליים והביטחוניים שנחשפתי אליהם מקרוב.
לא פעם יצא לי לשבת עם אנשים, להכיר משפחות וילדים ברחוב. פעם אחת הזמינו אותי אנשים שלא הכרתי לשחק איתם קארום ברחוב. מיד התאהבתי במשחק, ויותר מזה, באווירה. הייתי גרוע לגמרי בפעם הראשונה, והם פרגנו לי על כל מכה.
לפני שחזרתי חיפשתי באינטרנט ובמרקטפלייס ולא מצאתי. החלטתי שאני קונה לוח כזה ומביא אותו איתי בטיסה חזרה הביתה.
קניתי לוח, עטפתי אותו בניילון, והעמסתי על ריקשה בתוך הפקקים של מומבאי.
כשהגעתי הביתה, הילדים שלי, החברים שלהם והחברים שלי כל כך התלהבו שהתחילו לבקש שאביא לוח גם להם. ככה עלה הרעיון לייבא את המשחק - וכמו הרבה רעיונות טובים, הוא קצת התמסמס.
״לא משנה מה - אנחנו עושים את זה״
זיו, חבר טוב שלי, הוא הרוח הפועמת של המיזם הזה. הוא זה שהחליט שהרעיון לא נשאר רעיון, ומאותו רגע עשינו את זה יחד.
ידעתי שאם אני מביא את המשחק לישראל, אני מביא את האיכות הכי טובה - מהיצרנים הכי טובים והכי מפורסמים בעולם. נכנסתי לבית המלאכה וראיתי איך הלוחות נבנים לוח־לוח.
אין לתאר את כמות המחשבה והעבודה שהושקעה בהתאמת המוצר לקהל הישראלי.
אני מקווה שהמשחק הזה יחבר בין אנשים גם כאן, ייצור חברויות חדשות ויחזק את אלה שכבר קיימות - בדיוק כמו שהוא עושה בהודו. שנרגיש קצת יותר גאים וקצת יותר ביחד, ושהקשר בין ישראל להודו רק יתחזק.
בין אנשים, ובין שכבות גיל שונות.
משחק שמנותק מפלאפונים ומסכים.
זה כל הסיפור.